נחמיה, פרק ט׳, פסוק ט״ו

השגחתו הרצופה של ה' על בני ישראל במדבר התבטאה תחילה בסיפוק צורכיהם הקיומיים. הוא הוריד להם את המן, שהוא וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם, כדי להשביע אותם בעבור לִרְעָבָם, וכן וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם בעבור לִצְמָאָם, נס שאירע פעמיים במהלך נדודיהם. לאחר הדאגה לקיומם הפיזי, וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, ציווי להתקדם לעבר הארץ המובטחת שכלל גם את ההוראה לשלוח אליה מרגלים. זכותם על הארץ מבוססת על הבטחת ה' לאבות, שכן הביטוי אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ מתאר תנועה של הרמת יד לשם שבועה.