ה' הפנה תשומת לב מיוחדת במטרה לגאול את העם, כאשר וַתֵּרֶא אֶת־עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם, כלומר ראה את המצוקה והעינוי של העבדות שכפו עליהם. שעבוד זה לא היה מקרי אלא שימש ככור היתוך שנועד לצרף את העם לקראת ירושת הארץ, ועורר את ההבטחה הקדומה של ה' לשפוט את האומה המשעבדת. ראיית המצוקה במצרים קשורה ישירות להצלת העם מאוחר יותר, כאשר עמדו על שפת הים והיו ראויים לטבוע בו מכיוון שהמרו את פי ה'. אף על פי כן ה' בחר לקרוע למענם את הים, וְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל־יַם־סוּף, כדי למנוע חילול ה' ולעשות לעצמו שם בעולם, שכן טביעתם הייתה גורמת לאומות לחשוב שהמצרים נענשו בעבור עם רשע.
נחמיה, פרק ט׳, פסוק ט׳
וַתֵּ֛רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.