ה' גילה סבלנות עצומה כלפי העם כאשר וַתִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם שָׁנִים רַבּוֹת, בהעניקו להם חסד והארכת זמן בתקווה שישובו מדרכם הרעה ויינצלו מהשמדה. בתקופת המתנה זו ה' התרה בהם בְּרוּחֲךָ בְּיַד־נְבִיאֶיךָ, כשהוא מפקיד את רוח הנבואה בידי הנביאים כדי שיזהירו מפני הגלות הקרבה. למרות זאת העם בחר באטימות וְלֹא הֶאֱזִינוּ, וסירב להטות אוזן ולקחת מוסר. התוצאה הבלתי נמנעת לסירוב זה הייתה אובדן ההגנה, כאשר וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת ומסר אותם לשלטון זר, בתהליך היסטורי של הרג וגלויות שהחל בעשרת השבטים על ידי אשור והסתיים ביהודה ובנימין על ידי בבל.
נחמיה, פרק ט׳, פסוק ל׳
וַתִּמְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔וֹת וַתָּ֨עַד בָּ֧ם בְּרוּחֲךָ֛ בְּיַד־נְבִיאֶ֖יךָ וְלֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּנֵ֔ם בְּיַ֖ד עַמֵּ֥י הָאֲרָצֹֽת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.