ההידרדרות הרוחנית של העם מתוארת כתהליך של התרחקות הולכת וגוברת מה', המגיעה עד כדי מרידה מוחלטת ודחיית התורה והנביאים.
הפסוק פותח במילים וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ, כפל לשון שנועד להדגיש את עוצמת המרידה וגודלה [מצודת דוד]. עם זאת, יש המזהים כאן תהליך הדרגתי של הידרדרות: בתחילה העם רק סירב והמרה את דבר ה', אך לאחר מכן הגיע למצב של מרידה מוחלטת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כתוצאה ממרידה זו, העם השליך את התורה אַחֲרֵי גַוָּם, כלומר השליכו אותה לאחוריהם, מאחורי גופם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שיא החטא מתבטא בהריגת הנביאים אֲשֶׁר־הֵעִידוּ בָם. השימוש בפועל זה מבטא את ההתראה שהתרו הנביאים בעם כדי להשיבם אל ה', והבחירה במילה המגיעה מעולם העדות נובעת מכך שדרך המזהירים להתרות בפני עדים, כדי שהחוטאים לא יוכלו להכחיש שהוזהרו [מצודת דוד].