למרות חטאיהם העצומים של עם ישראל, שבגינם היו ראויים לעונש של השמדה מוחלטת, בחר ה' להמשיך לקיים את האומה. הפרשנים מסכימים כי המילים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה מבטאות את רחמיו של ה', אשר מנעו את השמדתם הסופית והמוחלטת של ישראל חרף ריבוי עוונותיהם.
ההבטחה וְלֹא עֲזַבְתָּם מתייחסת להמשך הקשר בין ה' לעמו גם בתקופות הקשות ביותר של הגלות. ה' לא הסיר מישראל את השגחתו ולא נטש אותם בארץ שביים, אלא הלך עמם אל ארץ הגלות כדי להמשיך ולהשגיח עליהם שם [רלב"ג, מלבי"ם].
הסיבה לחסד מתמשך זה מוסברת בסיום הפסוק, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. רחמים אלו נובעים מכך שה' ממשיך לזכור ולשמור את הברית ואת החסד שהבטיח לאבות האומה, ולכן לעולם אינו מפר את בריתו עמם, גם כאשר הם נתונים תחת שלטון אויביהם [מלבי"ם].