התערבותו של ה' במצרים באמצעות מכות וניסים נבעה ממניעים עמוקים של עשיית צדק וגילוי נוכחותו בעולם. הפרשנים מסבירים כי הבאת האותות והמופתים על פרעה ועמו נבעה משתי סיבות עיקריות.
הסיבה הראשונה היא ענישה על אכזריותם של המצרים, כפי שמתבטא במילים כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ עֲלֵיהֶם. משמעות המילה הֵזִידוּ היא שהמצרים הרשיעו ופעלו בזדון כלפי עם ישראל בזמן ששלטו עליהם [רש"י, אבן עזרא]. זדון זה בא לידי ביטוי בכך שהם לא הסתפקו בהעסקת בני ישראל כפועלים שכירים, אלא העבידו אותם בפרך ובקושי רב, ואף ביקשו להשמידם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עולה השאלה מדוע נענשו המצרים, הרי גלות מצרים והשעבוד נגזרו מראש על ידי ה'. התשובה לכך היא שה' ידע את צפונות ליבם; המצרים לא עינו את ישראל כדי לקיים את הגזירה האלוהית, אלא מתוך רוע ליבם העצמי, כשהם מוסיפים לחץ ועינוי מתוך בחירה ומזימה [מלבי"ם].
הסיבה השנייה לעשר המכות מופיעה במילים וַתַּעַשׂ־לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה. האותות והמופתים נועדו לפרסם את שמו, כבודו וגדולתו של ה' בעולם, כדי שהכול יכירו בו [רש"י, מלבי"ם]. משמעות הביטוי כְּהַיּוֹם הַזֶּה היא שההכרה והמוניטין שה' עשה לעצמו באותה תקופה הפכו למפורסמים כל כך, עד שהם נותרו קיימים וברורים עד עצם היום הזה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].