מעמד התפילה הציבורי מונהג על ידי הלוויים, שתופסים מקום מרכזי ומוגבה כדי להוביל את העם בזעקה משותפת. תפילה פומבית זו משמשת כהקדמה והכנה לאירועים הרוחניים שיתרחשו בהמשך [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק פותח בפועל בלשון יחיד, וַיָּקָם, אשר מתייחס באופן ישיר לישוע, הראשון מבין הלוויים המוזכרים. הכוונה היא שישוע קם תחילה, ויחד עמו קמו גם שאר הלוויים המפורטים בפסוק [מצודת דוד].
הלוויים התייצבו עַל מַעֲלֵה הַלְוִיִּם. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר במבנה פיזי מוגבה, מעין דוכן, מקום עליון או מערכת של מדרגות. זהו המקום הקבוע שעליו היו הלוויים רגילים לעמוד בשעה שהיו אומרים שירה [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ושם היה מנהגם לעמוד ולהתפלל לה' [אבן עזרא].
ממקום מוגבה זה, וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל. זעקתם לא הייתה רק תפילה רמה בעבור כלל ישראל [ביאור שטיינזלץ], אלא נועדה לעורר את הכוונה ותשומת הלב של הקהל כולו [מצודת דוד].