היסוד לקשר הייחודי שבין ה' לעם ישראל נעוץ במסעו ההיסטורי והרוחני של אבי האומה. מסע זה מסמל מעבר מהנהגה טבעית ורגילה של העולם, להנהגה נסית ועל-טבעית המוענקת ליחידי סגולה [מלבי"ם].
ה' בחר באברהם כדי שיהיה הכלי הראשון לאותה הנהגה פלאית. הכתוב משתמש בשם בְּאַבְרָם בחלקו הראשון, משום שכך הוא נקרא באותה עת שבה נבחר לראשונה [ביאור שטיינזלץ]. המילים וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים אינן מתארות רק יציאה גיאוגרפית, אלא מצביעות על התערבות והצלה. על פי מסורת חז"ל, אברהם הושלך לכבשן האש בארץ כשדים על ידי נמרוד, וה' הציל אותו [מצודת דוד, מלבי"ם]. בזכות מסירות נפש זו, שבה יצא נגד סביבתו שטופת העבודה הזרה, אברהם זיכך את עצמו והפך את יצרו לטוב מוחלט [חומת אנך]. מטרת הוצאתו משם הייתה לכוון אותו אל הארץ הנבחרת, כדי שגם זרעו אחריו יהיה עם סגולה הנבחר מכל העמים [רלב"ג].
השלב המשלים של תהליך זה מופיע במילים וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם. מבחינה דקדוקית, הטעם במילה וְשַׂמְתָּ ממוקם באות שי"ן, כדי להורות על כך שהפעולה התרחשה בלשון עבר [רש"י]. שינוי השם התבצע בשלב מאוחר יותר, כאשר אברהם כבר שהה בארץ ישראל [ביאור שטיינזלץ]. השם החדש אַבְרָהָם מבטא את הגדולה שאליה הגיע, בהיותו "אב המון גוים", ומהווה אות לכך שממנו יצא זרע נבחר שיירש את הארץ ותשרה עליו השכינה [רלב"ג, מצודת דוד, מלבי"ם].