במדבר, פרק א׳, פסוק י״ח

משה אסף את העם בזריזות בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, ביום שבו קיבל את הציווי מאת ה', כדי לערוך מפקד אישי שדרש בירור זהות מעמיק. במסגרת זו בני ישראל וַיִּתְיַלְדוּ, כלומר הצהירו על תאריך לידתם כדי להוכיח שהם מעל גיל עשרים, וביססו את ייחוסם הטהור עַל מִשְׁפְּחֹתָם באמצעות ספרי יוחסין ועדים או על ידי הצהרה בעל פה ומסירת מחצית השקל. הקפדה זו על בירור השורשים נועדה להבטיח את טהרת העם כצבא הראוי להשראת השכינה במלחמה, ולהפגין את ייחודן של משפחות ישראל לעומת שאר האומות. הספירה הפרטנית בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מדגישה את שבחם של בני ישראל, שהקפידו לשמור על שמותיהם העבריים המקוריים לאורך כל שנות הגלות במצרים.