במדבר, פרק א׳, פסוק נ״ג

מחנה ישראל מסודר כך שהמשכן במרכז, וההוראה וְהַלְוִיִּם יַחֲנּוּ סָבִיב נועדה ליצור טבעת חציצה פיזית שתמנע מאנשים זרים להתקרב אליו. חניה זו נועדה להגן על העם, כדי שוְלֹא־יִהְיֶה קֶצֶף, כלומר שלא יפרוץ כעס מה' שיתבטא במוות או במגפה אם אדם זר ייגש למשכן או יעסוק בעבודתו. סכנה זו מאיימת עַל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שכן חטאו של אדם יחיד שיעז להתקרב עלול להביא עונש עליו בלבד, או אף להמיט חורבן על העדה כולה. לכן הצטוו וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת־מִשְׁמֶרֶת, מצוות עשה הכוללת את עבודות התחזוקה וכן שמירת כבוד בלילות, בדומה למשמר המקיף את ארמון המלך. נוסף על ההגנה הפיזית, עיסוקם של הלוויים בשמירת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת ובלימוד התורה מגן רוחנית על העם כולו, ומהווה מקור למשמרות הקבועות בבית המקדש לדורות.