במדבר, פרק א׳, פסוק ג׳

ארגון האומה מצריך למנות את הגברים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, גיל שבו האדם מגיע לבשלות פיזית המאפשרת לו להילחם, וכן לבגרות רוחנית המקנה לו זכויות מגינות. ההגדרה כׇּל־יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל מכוונת לאנשים בריאים הכשירים למלחמה או לשירות הציבורי שהם בעלי יוחסין טהור, ומוציאה מן המניין את הערב רב. הציווי תִּפְקְדוּ אינו ספירה טכנית אלא פעולה של השגחה ותשומת לב אישית המשקפת את חיבת ה' לעמו, שנעשתה ללא מניית גולגולות כדי למנוע מגפה. החלוקה אֹתָם לְצִבְאֹתָם נועדה לסדר את העם במחנות מאורגנים לפי אופיו של כל שבט, במקום שייראו כהמון עבדים. משימה זו מוטלת על שני המנהיגים, אַתָּה וְאַהֲרֹן, שכן כעת הוסר הכתם של חטא העגל ואהרן שב לפעול יחד עם משה כדי לרומם את העם.