במדבר, פרק א׳, פסוק נ״ד

בני ישראל התרחקו פיזית מהמשכן, נזהרו שלא לגעת בקודש ופינו מקום ללוויים לחנות סביבו. עשייה זו נבעה מהסכמה פנימית, שבה העם קיבל על עצמו בלב שלם את מעלת הלוויים ללא קנאה או תרעומת. הכתוב מדגיש את הציות המוחלט באמצעות הכפילות וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ובהמשך כֵּן עָשׂוּ, המעידה כי העם קיים את ההוראות ללא פקפוק כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה. כפילות זו מבטאת את השילוב בין ההסכמה המחשבתית המוקדמת לביצוע המעשי, וכן מציינת את תמיכתם הכלכלית של העם בלוויים, שבזכותה נחשבת עבודת הקודש כאילו נעשתה גם על ידם.