במדבר, פרק א׳, פסוק נ״ב

סידור המחנה במדבר הוא מערכת ארגונית ורוחנית מדויקת, שבה וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כך שלכל אדם יש מקום מוגדר כדי למנוע ערבוב בין השבטים. ההוראה אִישׁ עַל־מַחֲנֵהוּ מתייחסת למסגרת הכללית של מחנה המורכב משלושה שבטים, בעוד שההנחיה וְאִישׁ עַל־דִּגְלוֹ מכוונת להשתייכות לשבט הספציפי. המונח דגל מציין במקורו יחידה צבאית מסודרת הנראית למרחוק כעץ זקוף, ועם הזמן הושאל גם למפה הפיזית והצבעונית שנשאה כל יחידה, ואילו המילה לְצִבְאֹתָם מציינת את החלוקה הפנימית למשפחות בתוך השבט. מעבר לסדר הצבאי, חלוקה קפדנית זו נועדה להרחיק את העם מהמשכן, כאשר הלוויים משמשים כמחיצה החוצצת ביניהם כדי להגן על העם ולשמור על קדושת המקום.