במדבר, פרק א׳, פסוק נ״ג

יצא לכם פעם לחשוב איך מגנים על ארמון של מלך חשוב? בדרך כלל יש סביבו שומרים רבים שמוודאים שאף אחד לא יתקרב יותר מדי למקומות הפרטיים של המלך. במדבר, המשכן היה כמו הארמון של ה', ולכן בני שבט לוי קיבלו תפקיד מיוחד. התורה אומרת וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת. הלויים לא הקימו את האוהלים שלהם יחד עם שאר השבטים, אלא חנו ממש מסביב למשכן מכל הכיוונים שלו. הם היו כמו שומרי ראש שמקיפים את המלך ושומרים עליו גם ביום וגם בלילה. אבל למה היה צריך לשמור כל כך טוב על המשכן? התשובה היא וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. המילה קֶצֶף פירושה כעס או עונש. המשכן היה מקום כל כך קדוש, שאם אדם רגיל שלא שייך לכוהנים וללויים היה מתקרב או נכנס פנימה, זה היה מסוכן עבורו והוא היה עלול להיענש. הלויים יצרו מעין חומת מגן אנושית כדי לשמור על בני ישראל, ולוודא שאף אחד לא יתקרב בטעות וייפגע. התפקיד שלהם לא נגמר רק בעמידה סביב האוהל, ולכן נאמר וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. המילה מִשְׁמֶרֶת כוללת בתוכה את כל העבודה והטיפול במשכן. הלויים היו אחראים לשמור עליו באופן פעיל, לסדר, לטפל ולדאוג לכל מה שהמקום הקדוש צריך כדי להישאר מכובד ושמור היטב.