תארו לעצמכם שהייתם צריכים לארגן המון אנשים, ממש עם שלם, לקראת מסע ארוך במדבר. איך הייתם מסדרים אותם ומוודאים שכולם נמצאים? משה רבנו עשה את הכל בדיוק כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. כדי לשמור על העם ולהגן עליו בזמן הספירה, משה אסף מכל אחד מטבע של מחצית השקל, וכך ידעו כמה אנשים יש מבלי לספור אותם ממש אחד אחד.
כשהתורה מספרת על כך, היא כותבת וַיִּפְקְדֵם (כלומר, הוא ספר אותם) בלשון יחיד. למה בלשון יחיד אם היו אנשים נוספים שעזרו בספירה? כדי ללמד אותנו שמשה רבנו היה המנהיג והאחראי העיקרי על כל המבצע הזה.
בנוסף, חשוב היה לציין שהדבר קרה בְּמִדְבַּר סִינָי. ציון המקום מזכיר לנו שכל הארגון הענק הזה קרה עוד לפני שבני ישראל התחילו לצעוד במסעותיהם. בתוך עשרים ימים בלבד, הם הספיקו לספור את כולם ולסדר את המחנה בצורה מופתית.
המחנה סודר לארבעה כיוונים, כשבכל צד חונים שלושה שבטים עם הדגלים שלהם. כדי להגן על כולם, השבטים הגיבורים והחזקים ביותר, יהודה ודן שנמשלו לאריות, הוצבו במקומות הכי חשובים: שבט יהודה חנה בראש המחנה, ושבט דן חנה בסוף המחנה כדי לשמור על כולם מאחור. כך כל העם היה מוגן, מסודר ומוכן לצאת לדרך.