מניין יוצאי הצבא של שבט ראובן עומד על ארבעים ושישה אלף וחמש מאות איש. נתון עגול זה מעורר תמיהה, שכן קשה להניח שלא חסר או נוסף אפילו אדם אחד למניין. ההסבר לכך הוא שהתורה אינה מקפידה תמיד על ציון מספרים מדויקים לחלוטין, אלא נוקטת לעיתים במספרים מעוגלים. תופעה זו מוכרת ממקומות נוספים, כדוגמת הציווי לספור חמישים ימי עומר אף על פי שבפועל סופרים ארבעים ותשעה ימים, או הציווי להלקות בארבעים מכות למרות שמדובר בשלושים ותשע מכות בלבד [פני דוד].
המילה פְּקֻדֵיהֶם מנוסחת בלשון רבים, כיוון שהיא מתייחסת לפרטים השונים המרכיבים את השבט. זאת בשונה מהתיאור המופיע בהמשך אצל שבט שמעון, שם נכתב "ופקודיו" בלשון יחיד מתוך התייחסות לשבט כולו כגוף אחד. חרף ההבדל הדקדוקי, המשמעות של שתי הצורות נותרת זהה [ביאור יש"ר].