הסיכום המספרי המופיע בסוף מפקד השבטים מציג את גודלה העצום של האומה, רגע לפני תחילת מסעה במדבר. ציון המספר הכולל בביטוי וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים, מעורר שאלה לגבי מטרת הספירה החוזרת וסיכום הנתונים.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמפקד נועד לשרת מטרות מעשיות ורוחניות גם יחד. ראשית, ספירת העם היא מנהג מקובל של מלכים [הטור הארוך בשם הרמב"ן]. מעבר לכך, התוצאה הסופית נועדה להמחיש את חסד ה' על העם, שכן בני ישראל ירדו למצרים כמשפחה בת שבעים נפשות בלבד, וכעת הפכו לעם רב [הטור הארוך בשם הרמב"ן]. מנגד, יש הסבורים כי ציון הסך הכולל בא ללמד שזהו גודל האוכלוסייה שהיה הכרחי לשמר לאורך כל תקופת השהות במדבר [העמק דבר].
היבט נוסף ומעשי למפקד קשור להכנות לקראת הכניסה לארץ ישראל. באותה עת עמדו בני ישראל להיכנס לארץ ולהילחם באמורי, ומשה והנשיאים נזקקו לנתונים מדויקים על מספר אנשי הצבא כדי לארגן את מערכי הלחימה. התורה אינה סומכת על נסים במלחמה, ולכן דרשה היערכות טבעית ומסודרת. כמו כן, המספר הכולל היה נחוץ כדי לחלק את הארץ לנחלות, חלוקה שהייתה אמורה להתבצע מיד אלמלא חטא המרגלים [הטור הארוך בשם הרמב"ן].
נקודה מרכזית שמעסיקה את הפרשנים היא ההקבלה המפליאה בין המספר המופיע כאן, שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, לבין המספר הזהה לחלוטין שהתקבל במפקד הקודם, אשר נערך חודשים ספורים קודם לכן לצורך איסוף מחצית השקל למשכן.
סביב זהות המספרים מתקיימת מחלוקת רעיונית. יש הרואים בזהות המוחלטת בין שני המפקדים פלא עצום והוכחה לכך שהאומה מונהגת על ידי השגחה אלוהית עליונה, הפועלת מעל לחוקי הטבע והתולדה [ביאור יש"ר].
לעומת זאת, יש המציעים הסבר טבעי ודמוגרפי, מתוך תפיסה שאין סיבה שיתרחש נס ללא תועלת מעשית. לפי גישה זו, בשני המפקדים נמנו אוכלוסיות מעט שונות. במפקד הראשון, שנועד לאיסוף כסף למשכן, לא נספרו הבכורות, שכן הם שימשו אז בקודש והיו פטורים מתרומה זו, אך הלוויים כן נמנו. במפקד השני הנוכחי, הלוויים לא נמנו משום שהם נבחרו לשרת במשכן, ואילו הבכורות כן נספרו. מכיוון שמספר הבכורות היה קרוב מאוד למספר הלוויים, בתוספת שינויים טבעיים של תמותה ונערים שהגיעו לגיל עשרים בין שני המפקדים, התאזנו הנתונים והתוצאה הסופית נותרה זהה לחלוטין, ללא תוספת וללא חיסרון [שד"ל].