חשבתם פעם איך סופרים עם שלם? זה לא סתם לרשום מספרים על דף. התורה מתחילה את הספירה בשבט ראובן. למרות שבמסעות במדבר שבט יהודה הלך ראשון, התורה נותנת כבוד לראובן וקוראת לו בְּכֹר יִשְׂרָאֵל. המילה הזו כתובה חסרה, בלי האות ו, וזה בא ללמד אותנו משהו מעניין. ראובן אמנם הפסיד חלק מהזכויות הרגילות של בכור בגלל טעות שעשה בעבר, אבל בגלל שהוא חזר בתשובה באמת ומכל הלב, הוא נשאר בכור וחשוב מאוד בעיני ה׳.
הספירה מתחילה במילים וַיִּהְיוּ בְנֵי רְאוּבֵן כדי להראות שהמספר שלהם עכשיו סופי, ושהמשפחות שלהם טהורות. הספירה לא הייתה סתם רשימה יבשה. המילים תּוֹלְדֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם מסבירות את הסדר: כל אדם שייך למשפחה, וכל משפחה שייכת לבית אב. כל אחד ואחד הגיע בעצמו אל משה רבנו, אמר את שמו והוכיח מאיזו משפחה הוא. לכן התורה משתמשת במילים בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת וגם לְגֻלְגְּלֹתָם, שפירושן שכל אדם נספר באופן אישי ומיוחד, אחד אחד.
המטרה של הספירה הייתה להכין צבא, ולכן היו תנאים ברורים: נספרו רק אנשים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, ורק מי שהוא יֹצֵא צָבָא, כלומר מתאים למלחמה ולא זקן או חלש מדי. המילה כֹּל מגלה לנו נס מדהים שהתרחש בעם ישראל. בדרך כלל, בקבוצה כל כך גדולה של אנשים יש כאלה שחולים או חלשים. אבל כאן, כל מי שנספר היה בריא, חזק ומוכן לגמרי לצאת לצבא, בלי שום יוצא מן הכלל.