תארו לעצמכם שהייתם נבחרים להיות השומרים האישיים של מלך גדול. זה בדיוק מה שקרה לשבט לוי. ה' החליט לתת להם תפקיד מיוחד, ובמקום להיות חלק מהצבא הרגיל של העם, הם נבחרו להיות צבא רוחני שמשרת בקודש. למה דווקא הם? כי כשבני ישראל חטאו בחטא העגל, שבט לוי התייצב מיד לצידו של ה', ולכן הם זכו לקרבה מיוחדת ולזכות לשרת בביתו. ה' ציווה למנות אותם לתפקיד עוד לפני שספרו אותם, כדי שלא ירגישו פחות חשובים בגלל שהם שבט קטן יחסית. הרי מה שחשוב הוא לא הכמות שלהם, אלא האיכות של התפקיד שלהם. לכן, המילה הַפְקֵד לא אומרת רק לספור אותם, אלא לתת להם סמכות ואחריות רשמית.
על מה בדיוק הם אחראים? קודם כל, עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, שזהו אוהל מועד עצמו שבתוכו נמצא ארון הברית ותפקידו להפיץ את אור התורה. שנית, הם שומרים וְעַל כָּל כֵּלָיו, כלומר על הכלים המרכזיים והחשובים כמו המנורה והשולחן. בנוסף, הם מופקדים וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ, שזה כולל את הכלים הקטנים יותר שצריך לעבודה במשכן, או חומרים חשובים כמו השמן והקטורת.
התפקיד המעשי שלהם השתנה בהתאם למצב של בני ישראל במדבר. כשהעם היה צריך לנסוע ממקום למקום, הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו. וכשהמחנה עצר לחנות, וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ, כלומר הם הקימו את המשכן בחזרה, סיפקו את כל הצרכים שלו ותיקנו את מה שהיה צריך תיקון. לבסוף, ה' קובע שוְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ. הלויים הקימו את האוהלים שלהם מכל ארבעת הכיוונים של המשכן, ממש במרכז מחנה ישראל. החניה הזו מסביב נועדה לתת כבוד למשכן, לשמור עליו, וגם לשמש כמו חומת מגן מיוחדת ששומרת על כל עם ישראל.