יצא לכם פעם לספור משהו שממש חשוב לכם ורציתם לדייק בו מאוד? ככה בדיוק התבצעה הספירה של בני ישראל במדבר. הכל נעשה בסדר מופתי, שבט אחר שבט. התורה מוסיפה את האות למד במילה לִבְנֵי כדי ללמד אותנו שכל האנשים באותו שבט התאספו יחד ונספרו בצורה מסודרת לפי המשפחות שלהם.
כדי להשתתף בספירה הזו, היו שלושה תנאים. התנאי הראשון מודגש במילים כׇּל־זָכָר, כלומר הספירה הייתה של הבנים. התנאי השני היה שהם צריכים להיות מגיל עשרים ומעלה, והתנאי השלישי הוא שהם מתאימים לצאת להילחם, כמו שכתוב במילים יֹצֵא צָבָא.
בספירה של שבט שמעון, התורה משתמשת במילים מיוחדות. היא קוראת לאנשים שנספרו פְּקֻדָיו, ומציינת שהספירה נעשתה לְגֻלְגְּלֹתָם, כלומר ספירה אישית של כל אחד ואחד. המילים האלו נכתבו באופן מלא ומפורט אצל השבטים הראשונים, ובהמשך התורה פשוט קיצרה כדי לא לחזור על עצמה שוב ושוב. הפירוט המלא הזה בא ללמד אותנו מסר מקסים: כל השבטים שווים וחשובים בדיוק אותו הדבר בעיני ה׳, וכולם נספרו בדיוק לפי אותם הכללים.