בניגוד לצדיק הבוטח בה', האדם העשיר שם את מבטחו בנכסיו ורואה את כספו הרב, הוֹן עָשִׁיר, כעיר המבצר שלו, קִרְיַת עֻזּוֹ. אמנם העושר מספק לעיתים הצלה מוגבלת מצרות ארציות, אך ביטחון מופרז בו הוא שגוי, שכן הממון חולף, אינו מגן מגזרות שמיים, ולעיתים אף גורם לרעתו של האדם. רכושו נדמה לעשיר וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּתוֹ, בין אם הכוונה לחדרי אוצרותיו המקושטים המעניקים לו תחושת מוגנות, ובין אם החומה הבצורה קיימת רק במחשבתו ובדמיונו. למעשה, העשיר משלה את עצמו שהונו יעניק לו ביטחון מוחלט ונצחי, ונופל קורבן לאשליה המרחיקה אותו מביטחון אמיתי.
משלי, פרק י״ח, פסוק י״א
ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.