משלי, פרק י״ח, פסוק ט״ו

העיסוק המתמיד ברכישת חכמה משמש תרופה לנפש, המסלקת דאגות ומשמחת את האדם גם בעתות קושי ודלות. השגת ידע זה נעשית בשני ערוצים, כאשר לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת בכוחות עצמו, באמצעות יכולת הסקה עצמאית והעמקה בהיגיון השכלי ההופכת את הידע לקניין אישי. לעומת זאת, וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת מתארת אדם שעיקר חכמתו נשענת על מסורת, ולכן הוא מחפש תמיד לשמוע וללמוד מפי מורים, צורך ההכרחי במיוחד בהשגת החכמה האלוקית. בשתי הדרכים הללו, אנשי המעלה לעולם אינם מסתפקים בידע שכבר צברו, אלא ממשיכים לדרוש ולחפש חכמה ללא הרף.