יצא לכם פעם לחשוב למה ההורים שלנו מציבים לנו חוקים וגבולות, ולא מרשים לנו לעשות פשוט כל מה שמתחשק לנו? שלמה המלך מסביר שחינוך נכון דורש שני כלים חשובים. הראשון הוא שֵׁבֶט, שזה אומר להציב גבולות ברורים ונוקשים כשצריך. השני הוא תוֹכַחַת, שזה להסביר במילים, לדבר בהיגיון ולהדריך בנחת. לפעמים הורים חוששים שאם הם יעירו לילד או יציבו לו גבולות, הוא סתם יתעקש ולא יקשיב, ולכן הם עלולים פשוט לעזוב אותו ולקוות שהוא יגדל ויבין דברים בעצמו. אבל האמת היא שדווקא השילוב של שני הכלים האלה יחד הוא זה שנותן לילד חכמה ועוזר לו להיות אדם טוב ומוסרי.
מצד שני, יש מצב של נַעַר מְשֻׁלָּח. זהו ילד שגדל פרא, חופשי לגמרי ובלי שום מסגרת, כי נתנו לו לעשות רק מה שמתחשק לו באותו רגע. ילד כזה, שגדל בלי ללמוד מה מותר ומה אסור, נשאר בסופו של דבר בלי מוסר והוא מֵבִישׁ אִמּוֹ, כלומר גורם לבושה גדולה למשפחה שלו. ולמה הפסוק מזכיר דווקא את האמא? כי בדרך כלל לאימהות יש טבע רחמן ועדין יותר, ולפעמים מתוך אהבה ורצון לפנק את הילד, הן עלולות לוותר לו ולא להציב לו את הגבולות שהוא כל כך צריך כשהוא צעיר.