משלי, פרק כ״ט, פסוק ט״ו

חינוך ילדים דורש מעורבות פעילה, כאשר שילוב מאוזן בין שֵׁבֶט, המייצג משמעת נוקשה, לבין וְתוֹכַחַת, המבטאת הסברה מילולית, הוא זה שמעניק לילד חָכְמָה ומידות טובות. למרות החשש של הורים מעימותים, הותרת נַעַר מְשֻׁלָּח, כלומר צעיר פרוע שנעזב לנפשו ללא גבולות, מובילה לאדם חסר מוסר שבסופו של דבר מֵבִישׁ אִמּוֹ. החרפה מיוחסת דווקא לאם משום שנטייתה הטבעית לרחם ולפנק עלולה למנוע את הפעלת המשמעת, וכן משום שהנער סופג את תכונותיה מתוך שהייתו הממושכת במחיצתה. מעבר לכך, העובדה שהנער איבד את הכבוד הבסיסי שילדים רוחשים לאמם מעידה על עזות פנים קיצונית ופריקת עול מוחלטת.