אנשים לגלגנים ומסיתים, שהם אַנְשֵׁי לָצוֹן, פוגעים בעיר כולה כאשר הם יָפִיחוּ קִרְיָה על ידי ליבוי אש של מחלוקת, גרימת ייאוש, והצבת מוקשים חברתיים ורוחניים לתושבים. לעומתם, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף ופועלים כדי לשכך את הסערות ולתקן את הנזק. במישור החברתי, החכמים משתמשים בתבונתם כדי לתווך בין הניצים ולהרגיע את הכעס שבין אדם לחברו. במקביל, הם מעוררים את העם לתשובה ומתפללים כדי להסיר את חרון אפו של ה' מעל העיר, ובכך מגנים בחכמתם אף על הרשעים עצמם.
משלי, פרק כ״ט, פסוק ח׳
אַנְשֵׁ֣י לָ֭צוֹן יָפִ֣יחוּ קִרְיָ֑ה וַ֝חֲכָמִ֗ים יָשִׁ֥יבוּ אָֽף׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.