טבעם של בני אדם הוא לפנות אל בעלי הכוח והשררה כדי להבטיח את עתידם או לשנות את גורלם, אך המציאות מלמדת כי מקור הסמכות האמיתי נמצא במקום אחר. המהלך המרכזי של חיי האדם אינו מוכרע בלשכות השלטון, אלא מונהג על ידי ההשגחה העליונה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאדם נוטה להחניף לשליט בשר ודם מתוך אשליה שהכוח נתון בידיו. רבים מְבַקְשִׁים פְּנֵי־מוֹשֵׁל כדי לזכות במשפט הוגן, או כאשר הם עומדים בפני סכנת חיים ומתחננים לרחמים [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי הבקשה מהמושל אינה קשורה לדין, אלא לחיפוש אחר מתנות, סיוע, או קבלת תפקידי הנהגה ושלטון [אבן עזרא, מצודת דוד].
על אף המטרות השונות של הפונים אל השלטון, הפרשנים מסכימים כי השליט האנושי אינו אלא כלי ביד ה'. ה' הוא שמטה את לב המושל להיטיב או להרע, בהתאם למעשיו של האדם הנידון ולגזרה העליונה [רלב"ג, אלשיך, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. לפיכך, השקעת המאמץ בבקשת פני המושל במקום לפנות לבורא עולם נחשבת לאיוולת. ראוי היה לאדם להפנות את תפילותיו אל מי שמנהיג את המושל עצמו, שכן אפילו המינויים הזוטרים והפשוטים ביותר בעולם נקבעים משמים [אלשיך, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילה מִשְׁפַּט מוסברת כדבר הראוי והנכון שצריך להיעשות [מצודת ציון], או כהכרעת הדין הסופית לזכות או לחובה [רש"י]. הצירוף מִשְׁפַּט־אִֽישׁ נועד להדגיש את ההשגחה הפרטית המדויקת של ה' על כל יחיד ויחיד, וקל וחומר שהשגחה זו חלה גם על קבוצות ורבים [אלשיך, עמנואל הרומי].
גישה ייחודית ושונה מציעה כי המילה מוֹשֵׁל אינה מתייחסת לשליט אנושי, אלא למערכת המזלות או לכוכב השולט. לפי פירוש זה, בני אדם מנסים לכוון את מעשיהם לפי מצב גרמי השמיים, אך האמת היא שה' גבוה מעל כל המערכות הללו, ורצונו הוא שקובע את גורל האדם, לעיתים אף בניגוד לטבע ולמזל [עמנואל הרומי].
רעיון זה חותם מסכת של אזהרות ודברי מוסר, ומזכיר כי כל המציאות כולה מתנהלת אך ורק על פי רצון ה' וחכמתו, בדומה לתפיסה כי ללא עזרת ה', עמל האדם ומאמציו הם לשווא [אמרי דעת].