כאשר איש חכם נשפט את, כלומר נכנס לוויכוח או לדין עם איש אוויל שדעותיו משובשות, המפגש נידון מראש לכישלון. במהלך העימות באות לידי ביטוי תגובות של ורגז ושחק, אך בין אם החכם כועס ובהמשך מנסה לפייס בחיוך, בין אם האוויל הוא זה שמגיב בזעם ובלעג, ובין אם החכם כועס בעוד האוויל צוחק, שום גישה אינה מביאה לפתרון. התוצאה הסופית היא שואין נחת, שכן לא מושגת כל הסכמה או קורת רוח, ועל כן על החכם להתרחק לחלוטין מקטטה זו כדי שלא לבזות את כבודו. עיקרון זה משתקף גם ביחסי ה' עם הרשעים, שאותם לא ניתן להשיב בתשובה לא באמצעות עונשים ופנים זועפות, ולא על ידי השפעת טובה ופנים שוחקות.
משלי, פרק כ״ט, פסוק ט׳
אִֽישׁ־חָכָ֗ם נִ֭שְׁפָּט אֶת־אִ֣ישׁ אֱוִ֑יל וְרָגַ֥ז וְ֝שָׂחַ֗ק וְאֵ֣ין נָֽחַת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.