משלי, פרק כ״ט, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שראיתם איך מילה אחת לא במקום או צחוק על מישהו גורמים לריב ענק בכל הכיתה? מתברר שיש אנשים שנקראים אַנְשֵׁי לָצוֹן, כלומר אנשים שאוהבים ללגלג, לעשות צחוק מאחרים ולהסית. המעשים שלהם מזיקים מאוד, ונאמר עליהם שהם יָפִיחוּ קִרְיָה. תדמיינו מישהו שנושף על גחלים חמות כדי להדליק מהן אש גדולה. בדיוק כך האנשים האלה מתנהגים, הם מפיצים שקרים, מתחילים מריבות וגורמים לעיר שלמה לבעור מכעס וממחלוקות. אבל למזלנו, יש גם קבוצה אחרת לגמרי שפועלת בדיוק להפך, שעליה נאמר וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף. כשיש כעס גדול ונוצרות קטטות בגלל אותם לגלגנים, החכמים משתמשים בתבונה שלהם כדי להשכין שלום. הם נכנסים באמצע, מדברים עם האנשים שרבים, מרגיעים את הרוחות וגורמים לכעס להיעלם. במקום להרוס, החכמים מתקנים את הנזק ומחזירים את השקט והחברות לכולם.