משלי, פרק כ״ט, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לראות מישהו שקשה לו, אולי חבר שמתנהגים אליו לא יפה או אדם עני שחסר לו משהו, והרגשתם שאתם פשוט חייבים לעזור? ההבדל האמיתי בין אדם טוב לאדם אנוכי נמדד בדיוק ברגעים האלה, ביחס אל החלשים בחברה. כשאדם צדיק וטוב רואה מישהו בצרה, הוא יֹדֵעַ את המצב שלו. המילה הזו לא אומרת שהוא רק מכיר את העובדות, אלא שהוא באמת שם לב, אכפת לו מאוד והוא רגיש לכאב של השני. הצדיק מתעניין ודואג לכל מה שקשור אל דִּין דַּלִּים. המילה דלים מתארת אנשים עניים וחלשים, והצדיק שומר גם על הזכויות שלהם כדי שאף אחד לא ירמה אותם, וגם שם לב למצוקות שלהם כדי לוודא שלא חסר להם שום דבר שהם צריכים. לעומת זאת, אדם רָשָׁע לֹא־יָבִין דָּעַת. הרשע פשוט מתעלם מהעניים. הוא לא מנסה להבין את הקושי שלהם, לא אכפת לו מה צודק ומה הוגן, והוא עוצם את העיניים שלו מול אנשים שזקוקים לעזרה.