משלי, פרק כ״ט, פסוק א׳

Proverbs 29:1Sefaria

אִ֣ישׁ תּ֭וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃

קרה לכם פעם שניסיתם להזהיר חבר שהוא עושה משהו לא טוב, אבל הוא פשוט אטם את האוזניים וסירב להקשיב? אדם כזה נקרא אִישׁ תּוֹכָחוֹת. זהו אדם ששוב ושוב מעירים לו, מזהירים אותו ומנסים לעזור לו לתקן את ההתנהגות שלו, אבל הוא מַקְשֶׁה עֹרֶף. כלומר, הוא מתנהג בעקשנות, לא מוכן לקבל ביקורת, וממשיך בדרך שלו כאילו לא אמרו לו שום דבר.


הבעיה היא שמי שמתעלם מהאזהרות חושב שהוא חזק ויכול להסתדר לבד, אבל בסופו של דבר הוא פֶּתַע יִשָּׁבֵר. פתאום, בלי שום אזהרה נוספת, הוא ייפול וייכשל. ולמה המצב שלו הוא כזה שוְאֵין מַרְפֵּא? ההערות והאזהרות שאנחנו מקבלים הן כמו תרופה שנועדה לעזור ולרפא את הנפש שלנו. כשאדם מסרב לקבל את התרופה הזו שוב ושוב ומתעקש להישאר בטעות שלו, הוא מגיע למצב שבו השבר הוא כל כך גדול, עד שכבר אי אפשר לתקן ולרפא את הנזק שהוא גרם לעצמו.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פרק כ״ח
פסוק ב׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.