אדם המוזהר שוב ושוב, מקבל ייסורים מאת ה' או מנהל ויכוחים נגד מוכיחיו, מוגדר כאִישׁ תּוֹכָחוֹת. מכיוון שהוא מַקְשֶׁה־עֹרֶף, כלומר מסרב להקשיב ונשאר אדיש לעוולותיו, חוסנו הזמני יקרוס והוא פֶּתַע יִשָּׁבֵר בנפילה מהירה ופתאומית. שבר זה יהיה מוחלט וְאֵין מַרְפֵּא, כמידה כנגד מידה על כך שסירב להתרפא בעזרת התוכחה. מנגד, ניתן להבין את הפסוק כמופנה כלפי המוכיח עצמו, אשר יישבר פתאום משום שהוא צבוע המטיף לאחרים אך חוטא בסתר, או מפני שהוא נמנע בעקשנות מחובתו להוכיח רשעים למרות יכולתו להשפיע עליהם.
משלי, פרק כ״ט, פסוק א׳
אִ֣ישׁ תּ֭וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.