משלי, פרק כ״ט, פסוק כ״ג

גַּאֲוַת אָדָם היא המכשול הישיר המביא לנפילתו, שכן התנשאות ונטילת מעמד לא ראוי מעוררות את הסביבה להוריד אותו מטה. יתרה מכך, הגאווה מעידה על עיוורון לאפסיות האדם מול גדולת ה', ולכן היא תַּשְׁפִּילֶנּוּ גם כתוצאה חברתית טבעית וגם כעונש. לעומת זאת, אדם שהוא וּשְׁפַל־רוּחַ מתוך בחירה והכרה באמת, על אף מעלותיו הרבות, יזכה להערכה ולסיוע מהבריות. מכיוון שהעניו אינו רודף שררה ואינו פוגע בזולת, הוא יִתְמֹךְ כָּבוֹד, כלומר יאחז וישמור על מעמדו באופן יציב, ואף יזכה לתמיכה רוחנית המונעת את נפילתו.