משלי, פרק כ״ט, פסוק כ״ד

אדם המשתף פעולה עם פושע ונהנה מהשלל משלה את עצמו כי ידיו נקיות, אך למעשה מי שחוֹלֵק עִם גַּנָּב הוא שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, שכן הוא ממיט על עצמו חטא ועונש כבד. כאשר מתרחשת הגניבה, הנגזל או הציבור נוהגים להטיל שבועה או קללה, הנקראת אָלָה, על כל מי שיש בידו מידע על הפשע ושותק. השותף אשר אָלָה יִשְׁמַע נקלע למלכוד, ומתוך בושה או בגלל חלקו בשלל הוא בוחר לשתוק וְלֹא יַגִּיד. שתיקה זו הופכת אותו לשותף מלא לעבירה, והקללות חלות על ראשו ומסכנות את חייו, מה שמוכיח כי הוא אכן פועל כאויב של עצמו.