עָבֶד, המייצג אדם המשועבד לתאוותיו או פועל מתוך יראת עונש בלבד, לֹא יִוָּסֶר ויקבל חינוך רק בִּדְבָרִים של מוסר ותוכחה, אלא זקוק לאמצעי משמעת מוחשיים. גם במצב כִּי יָבִין היטב את המסר המופנה אליו, וְאֵין מַעֲנֶה בפיו, הוא בוחר לשתוק באטימות, לעשות עצמו כחירש ולחזור לדרכו הרעה. פירוש נוסף רואה במילה זו לשון ענווה, כלומר שלמרות הבנתו השכלית, הדיבור אינו מכניע אותו מבחינה מעשית. זאת בניגוד לאדם חופשי ונבון המודרך מתוך יראת ה', אשר די לו ברמז קל כדי לתקן את דרכיו ואינו זקוק כלל לענישה או לתוכחה מפורשת.
משלי, פרק כ״ט, פסוק י״ט
בִּ֭דְבָרִים לֹא־יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד כִּי־יָ֝בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.