הניגוד והדחייה ההדדית בין הטוב לרע עומדים בבסיס המציאות האנושית והנפשית. איש עול הוא תועבת צדיקים, כלומר שנוא עליהם, משום שצדקות דורשת מאבק פעיל ברוע וסלידה ממי שמשפיל עצמו למדרגת בהמה, אפילו אם מעשיו מביאים תועלת אישית. מנגד, אדם שהוא ישר דרך, המתנהג ביושר בכל מעשיו, הוא תועבת רשע משום שעצם קיומו וסירובו להשתתף בחטא מהווים עבורו תוכחה מתמדת. אף על פי כן, הבדלי הלשון בפסוק מלמדים שבעוד כל הצדיקים מתעבים את העוול, רק רשעים בודדים שונאים את הישר, שכן רובם מכירים בתוכם בערכו. בנוסף למאבק החברתי, תיאור זה משקף גם את ההתמודדות הפנימית בנפש האדם בין יצר הרע לכוחות השכל.
משלי, פרק כ״ט, פסוק כ״ז
תּוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.