משלי, פרק כ״ט, פסוק ט״ז

התעצמותם של עושי הרעה, בין אם בריבוי מספרם ובין אם בעלייתם לשררה, מביאה לכך שבִּרְבוֹת רְשָׁעִים הם משתפים פעולה וגורמים לכך שיִרְבֶּה־פָּשַׁע ויתפשט. אולם, מכיוון שהפשע מטבעו אינו בונה אלא רק מחריב, יש קץ לשגשוגם של הרשעים וכאשר תתמלא סאת חטאיהם הם עתידים לאבד. מתוך כך, וְצַדִּיקִים שלא נגררו אחר הרוע בְּמַפַּלְתָּם יִרְאוּ, כלומר יזכו לראות בקריסת הרשעים, מפלה שאותה הם מסוגלים לחזות בשכלם עוד בטרם תתרחש בפועל. מנגד, קיימת הבנה ולפיה התעצמות הרשעים והתחכמותם גורמות לכך שהצדיקים נאלצים לראות דווקא את המפלה של עצמם.