האדם חסר המעצורים ממהר לבטא מיד את כעסו, תאוותיו וכל מחשבה שעולה בדעתו, ולכן כָּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל בקול שאון וללא הבחנה. לעומתו, וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה, שכן הוא ניחן ביכולת לשלוט בעצמו ולהשקיט את סערת רגשותיו. במקום להתפרץ, החכם משהה את תגובתו ודוחק את יצריו לחלק האחורי והעמוק של נפשו, או ממתין בסבלנות עד שהכסיל יסיים לצעוק כדי לענות לו במתינות. גישה נוספת מפרשת את המילה יְשַׁבְּחֶנָּה מלשון הלל, ומסבירה שבזכות ההמתנה דבריו של החכם הופכים למדויקים ולמשובחים יותר, והשתיקה אף מאפשרת לו בסופו של דבר לשבח את עצמו על איפוקו.
משלי, פרק כ״ט, פסוק י״א
כׇּל־ר֭וּחוֹ יוֹצִ֣יא כְסִ֑יל וְ֝חָכָ֗ם בְּאָח֥וֹר יְשַׁבְּחֶֽנָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.