משלי, פרק ח׳, פסוק ל״ו

יצא לכם פעם לנסות לפגוע במטרה ולפספס אותה לגמרי? לפעמים אנשים מפספסים את הדבר הכי חשוב שיש, את החכמה והתורה. אדם כזה נקרא וְחֹטְאִי, ממש כמו קלע שמחטיא את המטרה שלו ולא מצליח להשיג את החכמה. כשמישהו בוחר להתרחק מהחכמה, הוא לא פוגע בה', אלא רק בעצמו. על אדם כזה נאמר שהוא חֹמֵס נַפְשׁוֹ. המילה חומס פירושה גוזל או לוקח משהו בכוח. האדם הזה בעצם שודד את הנפש של עצמו. בדיוק כמו שהגוף שלנו חייב לחם ומים כדי לגדול ולהיות חזק, כך הנפש שלנו חייבת את החכמה בתור האוכל הרוחני שלה. כשמישהו רודף רק אחרי דברים חומריים ומתרחק מהתורה, הוא מונע מהנפש שלו את המזון שהיא כל כך צריכה. לכן נאמר כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת. החכמה והתורה הן המקור לחיים ולכל מה שטוב. מי שבוחר לשנוא את החכמה, בוחר בעצם בהפך הגמור מחיים. הכוונה היא לא רק למה שקורה בסוף החיים, אלא גם לעכשיו, כי אדם שמתרחק מעץ החיים של החכמה מפספס את המשמעות האמיתית של החיים ומונע מעצמו את השמחה והשלמות של הנפש.