יצא לכם פעם לשים לב איך מורה מדברת אל תלמידים שעומדים ממש קרוב אליה, לעומת תלמידים שמשחקים רחוק בקצה החצר? בדיוק ככה מתנהגת החכמה. היא רוצה ללמד ולהדריך את כולם, אבל היא מחלקת את האנשים לשתי קבוצות ופונה לכל אחת בצורה שמתאימה לה. קודם כל, היא פונה אל האִישִׁים. אלו הם האנשים החכמים והצדיקים, שכבר למדו הרבה והכינו את הלב שלהם. בגלל שהם כבר נמצאים קרוב לחכמה, היא אומרת להם אֶקְרָא מתוך קריאה רגילה, ישירה וקרובה, כמעט כמו שיחה אישית.
לעומת זאת, הקבוצה השנייה היא בְּנֵי אָדָם. אלו הם שאר האנשים, שאולי עדיין לא מספיק חכמים או שנמצאים רחוק יותר מהדרך הנכונה, אבל יש להם את הכוח ללמוד ולהשתפר. אליהם החכמה פונה ואומרת וְקוֹלִי, כלומר היא ממש מרימה את הקול שלה. מי שנמצא רחוק צריך שיקראו לו בקול רם כדי שהוא ישמע ויקבל הדרכה. כך כל אדם, לא משנה איפה הוא נמצא, יכול לשמוע את החכמה ולהתקדם.