משלי, פרק ח׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם ללכת במקום ממש עמוס באנשים, כמו שוק הומה או תחנה מרכזית, ולשמוע מישהו קורא בקול גדול כדי שכולם ישימו לב אליו? תארו לעצמכם שככה בדיוק מתנהגת החכמה. היא לא מסתתרת בפינה שקטה או בחדר סגור, אלא יוצאת למקומות הכי מרכזיים שיש. היא נעמדת לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת, כלומר ממש בפתח העיר. פעם, שער העיר היה המקום הכי חשוב שבו ישבו השופטים והזקנים, וכולם היו מתאספים שם. החכמה נמצאת גם באזור של מְבוֹא פְתָחִים, שזה אומר הפתחים הרחבים שדרכם המוני אנשים נכנסים ויוצאים כל הזמן. ומה היא עושה שם? תָּרֹנָּה. המילה הזו אומרת שהיא מכריזה ומשמיעה את דבריה בקול רם כדי שכולם ישמעו. מעניין שהמילה הזו כתובה בלשון רבים, וזה בגלל שהחכמה לא קוראת לבד, אלא החכמה והתבונה משלבות את הקולות שלהן יחד וקוראות אל העם. המסר הוא פשוט ומקסים: החכמה רוצה שכולם יכירו אותה. היא לא שומרת את עצמה בסוד, אלא מבקשת להפיץ את הידע לכל מי שעובר בדרך ומזמינה כל אחד ואחת מאיתנו לבוא וללמוד.