משלי, פרק ח׳, פסוק ג׳

החכמה והתבונה משלבות את קולן וצועקות יחד בקול רם אל כל עובר ושב, ולכן הפועל תָּרֹנָּה מופיע בלשון רבים. הן משמיעות את דבריהן במקומות הכינוס המרכזיים ביותר, לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת, כלומר בפתח העיר שבו יושבים הזקנים והשופטים, או על התקרה הבנויה מעל השער. קריאתן מהדהדת גם באזור מְבוֹא פְתָחִים, שהם פתחי השערים הפתוחים לרווחה שדרכם חולפים ההמונים בתדירות גבוהה. התקדמות זו מהשערים החיצוניים אל הפתחים הפנימיים מסמלת את שלבי רכישת הידע, החל מהבנת חוקי התורה הפומביים והקדמות שכליות בסיסיות, ועד להעמקה אל הרבדים הנסתרים וסודות התורה הנלמדים בחדרי חדרים.