התרחקות מן החכמה והתורה אינה פוגעת בשפע האלוהי, אלא מהווה מעשה של הרס עצמי. אדם שהוא וְחֹטְאִי, בין אם משום שהחטיא את מטרתו להשיג חכמה ובין אם מתוך מרידה בה' במזיד, למעשה חֹמֵס נַפְשׁוֹ. הוא אינו פוגע באחרים, אלא גוזל מנפשו שלו את מזונה הרוחני ומונע מעצמו את האמת והשלמות. יתרה מכך, כׇּל־מְשַׂנְאַי אשר מתרחקים מן החכמה לחלוטין, הרי שהם אָהֲבוּ מָוֶת. מכיוון שהחכמה היא מקור החיים, השונא אותה ונוהה אחר תאוותיו נחשב כמי שבוחר באובדן מוחלט, עד כדי כך שהוא נחשב למת כבר בחייו.
משלי, פרק ח׳, פסוק ל״ו
וְֽ֭חֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כׇּל־מְ֝שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.