משלי, פרק ח׳, פסוק ו׳

החכמה האלוהית קוראת לאדם ומצהירה כי דבריה הם אמת מוחלטת וצדק, ולא משלים בעלמא. היא מכריזה שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר, כלומר דבריה הם בעלי חשיבות עליונה ונכבדות כמו שר או מנהיג, אף שיש המבינים זאת כפנייה לאנשים חשובים או כדברים שנועדו לעמוד בניגוד לתאוות החומר ולנצחן. בהמשך היא מוסיפה וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים, להעיד שכל דיבור היוצא משפתיה מורכב מהנהגות ישרות והגיוניות שהשכל האנושי יכול לקבל, ללא כל עיוות. חלקי הפסוק משקפים גם את רבדי התורה השונים, החל מהחלקים העמוקים המיועדים לגדולי העם ועד לרובד הפשוט המיועד להמון, כאשר מידת הענווה היא הפתח הטוב וההכרחי ביותר לקבלתם.