חכמת ה' מתגלה ככוח פעיל ושמח המעצב את המציאות ומזרים אליה שפע וחיות, כשהיא מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, בין אם הכוונה לעולם החומרי, לארץ ישראל כמרכז השפע או לעולם העליון. לאחר השלמת יצירת העולם, חכמה זו עברה ממצב של פעילות דינמית לחיפוש אחר קשר הדדי אֶת בְּנֵי אָדָם, כלומר עם האנושות. מכלל הבריאה, דווקא האדם ניחן בשכל ובקיבולת הגבוהה ביותר לקבל שפע זה. משום כך, המילה וְשַׁעֲשֻׁעַי מתארת תענוג משותף, שבו החכמה משמחת את בני האדם דרך התורה, והם מצידם שמחים לעסוק בה ולהמשיך את אורה אל העולם הגשמי.
משלי, פרק ח׳, פסוק ל״א
מְ֭שַׂחֶקֶת בְּתֵבֵ֣ל אַרְצ֑וֹ וְ֝שַׁעֲשֻׁעַ֗י אֶת־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.