תחשבו רגע על אדם חכם מאוד שאתם מכירים. האם החכמה שלו קשורה רק לדברים שהוא יודע, או גם לאיך שהוא מתנהג? החכמה עצמה פונה אלינו ומגלה לנו סוד חשוב. היא מסבירה שהבסיס לחכמה אמיתית וליִרְאַת ה' הוא קודם כל שְׂנֹאת רָע. כלומר, לא מספיק רק לעשות מעשים טובים, אלא צריך גם להתרחק לגמרי ממידות רעות ומהרגלים לא טובים. רק כשמתרחקים מהרע, הנפש שלנו רגועה ויכולה לקבל את החכמה.
החכמה מסבירה מאיזה דברים בדיוק צריך להתרחק. קודם כל, מגֵּאָה וְגָאוֹן, שזה אומר גאווה והתנשאות. הגאווה מופיעה ראשונה כי היא השורש של כל המידות הרעות. אדם גאוותן חושב שהוא תמיד צודק, וזה בדיוק ההפך מהענווה שאנחנו צריכים. בנוסף, צריך להתרחק מכל דֶּרֶךְ רָע, שזה אומר הרגלים רעים והתנהגות לא טובה שאדם כבר התרגל לעשות. הדבר השלישי הוא וּפִי תַהְפֻּכוֹת. זהו תיאור של אדם שמדבר שקרים ומסלף את האמת. אדם כזה אומר דבר אחד בפה שלו, אבל בלב הוא מתכוון למשהו אחר לגמרי, או שהוא משתמש במילים יפות כדי להסתיר כוונות לא טובות.
בסוף הדברים, החכמה מכריזה שָׂנֵאתִי. היא אומרת לנו שכשם שמי שקרוב לה' מתרחק מהמידות האלה, כך גם היא שונאת אותן. אי אפשר להיות אדם חכם באמת וגם להתנהג בגאווה, בשקר או ברוע, כי החכמה והמידות הרעות פשוט לא יכולות לחיות יחד באותו מקום.