תהלים, פרק ק״ה, פסוק ט״ו

תארו לעצמכם שאתם מסתובבים בארץ רחוקה ולא מוכרת, בין אנשים זרים, אבל אתם מרגישים בטוחים לגמרי כי מישהו חזק שומר עליכם מכל עבר. כך בדיוק הרגישו האבות והאימהות שלנו. כשהם נדדו בין עמים שונים, ה׳ שמר עליהם ולא נתן לאף מלך או שליט לפגוע בהם. גם כשהאבות שלנו אמרו לאנשים סביבם להפסיק לעבוד עבודה זרה, ה׳ דאג שאף אחד לא יפגע בהם בגלל זה. ה׳ הזהיר את המלכים הזרים ואמר להם אַל־תִּגְּעוּ וגם אַל־תָּרֵעוּ, כלומר, אסור לכם להציק להם או לעשות להם רע. לפעמים ה׳ הזהיר את המלכים האלה בחלום בלילה, ולפעמים הוא הביא עליהם מכאובים כדי שיבינו שעליהם להתרחק. ה׳ קורא לאבות שלנו במילה בִמְשִׁיחָי. המילה הזו מתארת אנשים חשובים מאוד, בעלי גדולה, ממש כמו שרים ומלכים. המלכים באותם ימים נתנו לאבות שלנו המון כבוד, וגם שרה אימנו קיבלה כבוד של מלכה אמיתית. בנוסף לכך, ה׳ קורא להם וְלִנְבִיאַי, כי הם היו נביאים שה׳ דיבר איתם. הנבואה הזו הייתה שייכת לכל המשפחה, שרה הייתה נביאה גדולה מאוד, וגם יעקב ויוסף זכו לרוח הקודש. בגלל שהם היו נביאים, הברכות שהם בירכו, כמו הברכה שיצחק בירך את יעקב, לא היו סתם מילים יפות, אלא ברכות מיוחדות וחזקות שנאמרו מתוך נבואה.