תארו לעצמכם שאתם עוברים לבית חדש, וכשאתם פותחים את הדלת אתם מגלים שהכול כבר מוכן בשבילכם, החדרים מסודרים ויש אפילו גינה מלאה בעצי פרי טעימים. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. ה׳ לא רק הוציא אותם ממצרים, אלא גם קיים את ההבטחה שלו לאברהם אבינו ונתן להם נחלה עשירה ומוכנה.
ה׳ העביר אליהם את ארצות גוים, שהן הארצות של עמי כנען והעמים שסביבם, וגם את הרכוש של הלְאֻמִּים, עמים שהמעשים שלהם היו כל כך רעים עד שאיבדו את הזכות על הרכוש שלהם. הפסוק משתמש במילה וַעֲמַל כדי לתאר את העושר והנכסים. למה קוראים לזה כך? כי בדרך כלל צריך לעבוד קשה מאוד כדי להשיג רכוש. אבל כאן, עמי כנען עבדו קשה, בנו בתים ונטעו כרמים, ועם ישראל קיבל את הכול מוכן. אפילו ההמתנה של ארבעים שנה במדבר הייתה לטובה, היא נתנה לכנענים מספיק זמן לנטוע מחדש עצי פרי, כדי שעם ישראל ייכנס לארץ מלאה בכל טוב ויקבל את הכול בשלווה ובנחת.
יש הבדל קטן ומעניין בין המילים בפסוק. על הארץ כתוב שה׳ וַיִּתֵּן אותה, לשון מתנה. מתנה היא משהו שאפשר לקחת בחזרה אם לא מתנהגים כמו שצריך, ולכן אם ישראל לא יקפידו על מעשיהם, הארץ עלולה חלילה להילקח מהם והם יצאו לגלות. לעומת זאת, על הרכוש כתוב יִירָשׁוּ, לשון ירושה, שהיא מוחלטת, כי את הרכוש והאוכל הם כבר ניצלו לגמרי. ולמה בעצם ה׳ נתן להם את כל השפע והטוב הזה מראש, עוד לפני שהתחילו לקיים את המצוות בארץ? ה׳ רצה לשמח אותם ולתת להם את השכר קודם, כדי לעורר בהם חשק ואהבה לשמור את התורה והמצוות.