משורר התהילים בוחר לפתוח את תיאור מכות מצרים דווקא במכת החושך, תוך חריגה מסדר המכות המופיע בתורה. חלק מהפרשנים רואים בכך בחירה סגנונית להזכיר מקצת מהאותות שלא על פי סדרם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, פרשנים אחרים מוצאים משמעות היסטורית במיקום זה: מכת החושך הייתה מכת העונש שחתמה את סדרת המכות המרכזית, והיא נקודת המפנה שבעקבותיה נתן פרעה את הרשות לצאת ממצרים [אבן עזרא, מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה כי החושך מוזכר ראשון כדי להדגיש את גבורת ה'; אילו חפץ בכך, יכול היה להוציא את ישראל בחשאי ובקלות בחסות החשיכה ללא כל התנגדות, אך הוא בחר להביא את שאר המכות כדי לפרסם את נסיו בעמים [אלשיך].
הפסוק מתאר כיצד ה' שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ את ארץ מצרים כולה [רד"ק, מצודת דוד, המאירי, ביאור שטיינזלץ]. למרות שהחושך איננו ישות ממשית אלא מקרה של היעדר אור, הוא מתואר כאן כשליח הממלא במדויק את תפקידו ואת דבר ה' [אבן עזרא].
המילה מָרוּ משמעותה מרידה וסירוב [מצודת ציון]. לגבי זהותם של אלו שוְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא למכות ולאותות עצמם. המכות לא סירבו להופיע, אלא באו בדיוק מוחלט כפי שציווה ה'. ברוח זו יש מי שמוסיף כי אפילו החושך הטבעי של הלילה והחושך הניסי של המכה פינו את מקומם זה לזה בהרמוניה ומבלי למרוד בבוראם [אלשיך].
מנגד, גישה שנייה מפרשת כי המילים מתייחסות למשה ואהרון. למרות שפרעה גער בהם, ולמרות תהיות שהיו למשה בתחילה, הם לא פחדו לשנות או להפר את ציווי ה', אלא הלכו באומץ לכל מקום שאליו נשלחו ודיברו קשות בפרעה [רד"ק, אבן עזרא, המאירי, ביאור שטיינזלץ].
ראוי לציין כי המילה החותמת את הפסוק נכתבת "דבריו" ברבים, אך נקראת דְּבָרוֹ ביחיד. הפרשנים מסבירים כי המשמעות נותרת זהה, והיא משלבת בין הציווי הכללי של ה' לפרטי המכות השונות [רד"ק].