ההשגחה העליונה מנתבת את מהלכי ההיסטוריה באמצעות איתני הטבע, והרעב אינו מוצג כאסון אקראי אלא ככלי שרת בידי ה'. גזירת הרעב נועדה להניע שרשרת אירועים שתוביל לירידת יעקב ומשפחתו למצרים, שלב הכרחי של זיכוך ב"כור הברזל" והכנה לקראת קיום הברית וירושת ארץ ישראל שהובטחה לאברהם [מלבי"ם].
המילים וַיִּקְרָא רָעָב מבטאות את האופן שבו ה' גוזר ומצווה על הרעב לבוא, כאילו הוא קורא לו להתייצב ולבצע את שליחותו [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, מאירי]. קריאה זו, שהודעה מראש בחלומות פרעה, נועדה לגלגל את סיבת הגלות [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. הרעב נקרא עַל־הָאָרֶץ, כאשר הכוונה המרכזית היא לארץ כנען שבה ישבו האבות [אבן עזרא, מאירי]. ה' איבד את הבסיס הכלכלי מכנען, ולאחר מכן הרעיב גם את מצרים [ביאור שטיינזלץ, מאירי].
כדי להמחיש את חומרת הרעב, נאמר כָּל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָר. המילה "מטה" מושאלת ממשמעותה המקורית של מקל הליכה, ומסמלת משענת ותמיכה. כשם שאדם נשען על המטה שלו, כך בני האדם נשענים על הלחם והמזון לקיומם [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. שבירת המטה משמעותה שה' פסק ומנע מן הארץ כל מקור תזונה שאפשר לסמוך עליו [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. לצד זאת, יש המדגישים כי השבירה לא התבטאה רק בחוסר תבואה חדשה, אלא בכך שאפילו התבואה הבריאה שאנשים כבר אגרו במחסנים מבעוד מועד כדי להישען עליה, נרקבה ואבדה לחלוטין [אלשיך].