תיאור המכות שניחתו על המצרים נפתח במכה הראשונה. ציון המכות מתחיל ישירות במכת דם, ללא אזכור האות המקדים של הפיכת המטה לתנין, משום שמעשה זה היה בגדר אות בלבד ולא היווה מכה בפני עצמה [אבן עזרא].
הפך את מימיהם לדם – ה' הפך את מקורות המים של המצרים לדם [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב כורך יחד את הפיכת המים לדם עם התוצאה הישירה שלה – וימת את דגתם. קשר זה מדגיש את המהפך המוחלט, שכן דגים יכולים להתקיים אך ורק במים, ומרגע שהמים נהפכו לדם הם מתו מיד [מאירי].
מעבר לכך, אזכור מות הדגים נועד להפריך ספקות באשר לאמינות המכה. המצרים היו עשויים לחשוב שהמכות אינן אלא אחיזת עיניים או מעשה כישוף, ולכן סירבו לשלח את בני ישראל. מות הדגים הוכיח באופן חד משמעי שלא היה מדובר באשליה אופטית של מראה דם, אלא שהמים נהפכו לדם של ממש. עובדה זו המחישה למצרים כבר מהרגע הראשון כי מדובר בפעולה של השגחה אלוהית אמיתית, ולא בלהטי מכשפים [אלשיך].
מבחינה דקדוקית, המילה וימת מנוקדת בתנועת סגול תחת האות מ"ם, כפי שנקבע במסורה [מנחת שי].